#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הפסיק כדי לקרות את כולה:<br>1. מה הדין הפסיק בק""ש כדי לקרות את כולה?<br>2. מה הדין בשאר מצות?<br>3. מה השיעור לקרות את כולה בק""ש?<br>4. מה הדין הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה?<br>5. במי משערים כדי לקרות את כולה, בקורא או בכל אדם?<br>6. מה אמר רבי יוחנן לרבי אבהו על הפסק בקריאה במקומות המטונפות?<br>7. מה ענה רבי אלעזר לרבי שמאון בר אבא שהיה חולה והיה מתנמנם באמצע קריאת שמע?"	"1. רבי מני אמר משום רבי יודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי - לא יצא ידי חובתו. וההלכה כדבריו. [רבי בא רבי ירמיה בשם רב - הלכה כר' מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי]. רבי אלעזר - יצא. <br>2. רבי יוחנן בשם ר""ש בן יהוצדק - אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא ורב חסדא - אף בתקיעות כן. כשעלו לבית רב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפילו שמען עד תשע שעות יצא [הרי שאין הפסק כדי שיעור לתקוע את כולה]. וזה דוקא ששמען על הסדר. רבי יוסי - אפילו אם זה צריך פשוטה הראשונה וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן. <br>3. רבי אבון בר חייא הסתפק האם ק""ש וברכותיה, ק""ש ולא ברכותיה, ברכותיה ולא ק""ש. נשאר בספק. <br>4. הנ""ל, נשאר בספק. <br>5. רבי מתניא - מסתברא בקורא. <br>6. אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך. <br>7. שיוצא ידי חובתו. שסבר שאפילו הפסיק כדי לקרות את כולו יצא, ולא בגלל שידע שהוא יראי מצות ובאמת כן מספיק. [בהלל ומגילה מודה, ורק בק""ש סובר שיוצאים שהם פרשיות נפרדים]."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/היה קורא/דף יט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	1. האם מותר לשאול בשלום רבו או מי שגדול ממנו?<br>2. מה היה המעשה בין רבי יוחנן לתלמידו רבי אלעזר?<br>3. למה רצה רבי יוחנן שיאמרו שמועות בשמו?	"1. ברייתא - הרשות בידו. וכן ראיה מהדין שקרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע אם לאחר זמן צריך לקרוע. ועל אתר הכוונה תוך כדי דיבור, שזה - ר' סימון בשם ר' יהושע ב""ל - כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן - כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך רבי. הרי שמותר לשאול בשלום רבו. <br>2. רבי יוחנן נסמך על רבי יעקב בר אידי, וראה את רבי אלעזר רואהו מרחוק ומתחבט מפניו. אמר רבי יוחנן שנוהג בי ב' דברים לא נכונים, א. שאינו שואל בשלומי. ב. שלא אומר שמועות ממני. תלמידו רבי יעקב בר אידי רצה לנחם את רבו, ואמר, א. כך מנהגם בבבל, שלא שואלים בשלום גדולים, ושאל את רבי יוחנן האם מותר לעבור לפני צלם, אמר רבי יוחנן שיעבור ויסמא את עיניו בזה שלא משתחוה אליו, אמר לו ריב""א, כך תלמידך ר""א לא רצה לעבור לפניך ולא לשאול בשלומך, ולכן נחבא. ב. עברו בבית כנסת, ואמר ריב""א לר""י, בבית כנסת זה ישב ר""מ ואמר שמועות בשםרבי ישמעאל, ובשם ר""ע רבו ולא אמר, אמר לו ר""י, כולם יודעים שר""מ תלמידו של ר""ע. אמר לו ריב""א, גם כולם יודעים שר""א תלמידו של רבי יוחנן. <br>3. שאף דוד ביקש עליה רחמים ""אגורה באהלך עולמים"". וודאי שלא עלה על לב דוד שהוא חי לעולם, אלא אמר דוד אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וההנאה בזה - לוי בר נזירא - כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר מה טעם ""דובב שפתי ישינים"", ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו, כך ד""ת שחידשו בחייהם זב מפיהם לאחר מותם. ר' חנינא בר פפאי ור' סימון אחד אמר - כמו מי ששותה קונדיטון, אחד אמר - כמו מי ששותה יין ישן, שאע""פ שכבר גמר לשתות הטעם עדיין בפיו."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/היה קורא/דף יט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אין דור שאין בו ליצנים:<br>1. מה היו פריצי הדור עושין לדוד?<br>2. מה כוונת הפסוק ""והיה כי ימלאו ימיך""?"	"1. היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה' נלך והוא אומר אע""פ שמתכונין להכעיסני יבא עלי שאני שמח בלבי ""שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"".<br>2. רבי שמואל בר נחמני אמר הקדוש ברוך הוא לדוד דוד ימים מלאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסירים, כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות, חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות, ככתוב ""עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח""."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/היה קורא/דף יט		
